המסלול בנוי לשני ימים מלאים. היום הראשון מתנהל ברגל, וכל מה שבו נכנס למשולש שבין המצודה, הטיילת והפארק הגבוה. היום השני דורש רכב: שלושת האתרים המרכזיים מחוץ לעיר נמצאים בכיוונים הפוכים מבאקו, ואין ביניהם תחבורה ציבורית.
הזמנים שלהלן משוערים. בחורף מחשיך סביב חמש אחר הצהריים, ולכן העצירות של הערב מוקדמות בשעה עד שעה וחצי.
יום ראשון: מצודה, ים ושקיעה
09:00. איצ׳רי שהר
צאו בבוקר, לפני החום ולפני קבוצות המטיילים. איצ׳רי שהר היא העיר העתיקה המוקפת חומה, אתר מורשת עולמית של אונסק״ו. בתוכה עדיין גרים אנשים: בחצרות תלויה כביסה, ליד הכניסות חונות מכוניות.
התכנון ימי ביניימי וחלק מהסמטאות ברוחב מטר וחצי בערך. קל ללכת לאיבוד, אבל המצודה קטנה ותוך ארבעים דקות תגיעו בכל מקרה לאחת החומות.
בדרך תעברו ליד מסגד ג׳ומעה, כמה חאנים שהוסבו למסעדות ושורות של חנויות שמוכרות שטיחים וכלי נחושת. המיקוח כאן מקובל, והמחיר הראשון שננקב בדרך כלל מנופח.
קפצו למגדל הבתולה. גובהו כ-28 מטר, ועובי הקירות בבסיס מגיע לחמישה מטרים. על ייעודו עדיין מתווכחים, והגרסאות נעות בין מבנה הגנה למקדש. למעלה יש תצפית על המפרץ ועל גגות העיר העתיקה.
10:30. ארמון השירוואנשאהים
מושב שליטי שירוואן, החלק המרכזי נבנה במאה ה-15. המתחם מורכב מכמה מבנים נפרדים: ארמון המגורים, מבנה הקבורה, מסגד עם צריח, בית מרחץ, וביתן מתומן עם עמודים בשם דיוואנח׳אנה, שיש הרואים בו אולם משפט ויש הרואים בו אולם קבלה.
הקצו שעה. הארמון עומד בנקודה הגבוהה של המצודה, ומכאן הדרך יורדת לכיוון הים.
12:30. טיילת באקו וונציה הקטנה
הטיילת משתרעת לאורך הים הכספי כמה קילומטרים. בדרך תפגשו את ונציה הקטנה, מערכת תעלות עם גשרונים וסירות שנבנתה בשנות השישים. שיט בסירה אורך כחמש עשרה דקות. לידה פועל גלגל ענק, סיבוב אחד נמשך כעשרים דקות, ומהנקודה הגבוהה נשקף כל קו הטיילת.
כאן גם ארוחת הצהריים. בשורה הראשונה מול המים המחירים גבוהים יותר מאשר שני רחובות פנימה, במטבח דומה. את רמת המחירים בעיר ריכזנו בסקירת המחירים בבאקו.
14:30. מוזיאון השטיחים הלאומי
הבניין נבנה בצורת גליל שטיח פרוס עד חציו, והוא עומד ממש על הטיילת. בפנים שטיחים מאסכולות שונות: באקו, גובה, שירוואן, גנג׳ה, קרבאח ותבריז. לכל קבוצה יש הסבר במה נבדלים הצפיפות, העיטור והצבע.
שעה מספיקה.
16:00. בית טגייב והמוזיאון הלאומי להיסטוריה
מהטיילת כחמש עשרה דקות הליכה במעלה, לרחוב טגייב. הארמון נבנה בין 1893 ל-1902 לפי תכנונו של יוזף גוסלבסקי, וחאג׳י זיינלעבדין טגייב העניק אותו לאשתו, סונה חאנום. המבנה תופס רובע שלם. בפנים אולמות ייצוג עם פאנלים מגולפים, מראות ונברשות שהובאו מצרפת ומגרמניה.
טגייב היה הפטרון והנדבן האזרבייג׳ני הגדול הראשון. בכספו נפתח בבאקו ב-1901 בית הספר החילוני הראשון לנערות מוסלמיות. הוא מימן את קו המים משולאר שהביא לעיר לראשונה מי שתייה נקיים, בנה תיאטרון, שילם על לימודי סטודנטים בחו״ל והזמין את התרגום הראשון של הקוראן לאזרבייג׳נית.
ב-1920 הארמון הוחרם, ומאז 1921 פועל בו המוזיאון הלאומי להיסטוריה של אזרבייג׳ן. התצוגה מקיפה את תולדות המדינה מממצאים ארכיאולוגיים ועד המאה ה-20, אך מחצית הרושם כאן נובעת מהפנים עצמם. על הארמון ואולמותיו יש לנו כתבה נפרדת.
הקצו שעה וחצי.
18:00. הפארק הגבוה
עלו כארבעים דקות לפני השקיעה. העלייה ברגל תלולה, ולכן מונית או הרכבל מהטיילת נוחים יותר.
מלמעלה נשקפים כל המפרץ, הטיילת ומגדלי הלהבה. בדרך תעברו בשדרת השהידים, אנדרטה לזכר הנופלים בינואר 1990 ובמלחמות קרבאח. זהו אתר הנצחה פעיל, וצילומי סטילס ושיחות בקול רם אינם מקובלים בו.
אחרי השקיעה מדליקים את תאורת המגדלים. הירידה ברגל אורכת כעשרים דקות.
יום שני: זאהה חדיד, ציורי סלע ואש
היום השני בנוי סביב שתי יציאות מחוץ לעיר. בלי רכב לכל היום הוא אינו עובד, והסיבות מפורטות בסוף.
09:00. מרכז היידר אלייב
תכנון של זאהה חדיד, נפתח ב-2012. במבנה אין זוויות ישרות, והקיר עובר לגג בלי גבול נראה לעין.
בפנים כמה תצוגות קבע, ביניהן אוסף מכוניות אספנות ואולם עם העתקים מוקטנים של אתרי אדריכלות אזרבייג׳נים. על הבניין והתערוכות יש לנו כתבה נפרדת.
הגיעו לשעת הפתיחה: בשעה הראשונה יש פחות מבקרים באופן ניכר, והיום מחכה לכם נסיעה ארוכה.
10:30. שוק יאשיל
השוק הירוק, כחמש עשרה דקות מהמרכז. פירות יבשים, אגוזים, פסטילה, גבינות מקומיות, חמוצים, תבלינים, רימונים ואפרסמונים לפי העונה. כמעט בכל דוכן נותנים לטעום, והמחיר נתון למשא ומתן.
קחו משהו לדרך, ארוחת הצהריים היום תהיה מאוחרת.
11:30. גובוסטן
כ-65 קילומטר דרומה, כשעה בכביש לאורך הים. שמורת גובוסטן היא סלעים מכוסים בציורי סלע, כאן יש כששת אלפים מהם, וגילם של העתיקים ביותר מוערך בעשרות אלפי שנים. הנושאים חוזרים: סירות עם חותרים, ציידים, שוורים, עיזים ושרשראות של דמויות רוקדות.
התחילו במוזיאון שבכניסה. הוא מודרני, עם מסכי מגע, ובחצי שעה הוא נותן את ההקשר שבלעדיו השביל בין הסלעים נקרא פחות טוב.
האתר נמצא ברשימת אונסק״ו. אין כמעט צל במסלול, ומים וכיסוי ראש הם הכרחיים.
13:30. הרי הגעש הבוציים
מהשמורה כעשרים דקות, אבל האספלט נגמר קודם. רכב רגיל אינו ממשיך, ולכן בצומת ממתינים נהגים מקומיים ברכבי שטח ישנים: הם מעלים אל המישור ומחכים למעלה, וההמתנה כלולה במחיר.
על המישור עשרות חרוטים בגובה המותניים בערך. מהם יוצא בוץ אפור בבועות. הוא קר, אין בו שום חום. הרחבנו על כך בכתבה נפרדת.
הבגדים מתלכלכים והבוץ יורד בקושי.
15:00. הפסקה לקוטאב
בדרך חזרה עצרו במסעדת דרכים. קוטאב הם רקיקים דקים מבצק לא מתפיח, מטוגנים על מחבת יבשה ומקופלים לשניים. המילוי לבחירתכם: עשבי תיבול, דלעת, בשר או גבינה. מגישים אותם בערימה, מורחים בחמאה, אוכלים ביד ולעיתים קרובות מפזרים מעל סומק.
על שאר המטבח המקומי יש מדריך נפרד.
17:00. אתשגאה
כעת פנייה צפונה מזרחה, דרך העיר והלאה לסוראחני. אתשגאה הוא מתחם מקדש מחומש ובמרכז חצרו מזבח פתוח שבו בוערת אש. סביב ההיקף תאים שבהם חיו עולי רגל, ועל לוחות האבן כתובות בסנסקריט ובפנג׳אבי.
לכאן הגיעו זורואסטרים וגם עולי רגל הינדים שבאו עם שיירות הסחר. מוצא הגז הטבעי התייבש בסוף המאה ה-19, וכיום הגז מובל אל המזבח בצינור.
18:30. ינרדאג
עשרים דקות מאתשגאה. ינרדאג הוא מדרון שממנו יוצא גז טבעי, ורצועת אש בוערת שם ללא הפסקה. ביום, מול השמש, הלהבה כמעט אינה נראית, ולכן הגיוני להגיע עם רדת הערב.
נקודות התצפית מסודרות וניתן להתקרב. חצי שעה מספיקה.
20:30. רחוב ניזאמי וכיכר המזרקות
חזרה למרכז. רחוב ניזאמי, שבעיר קוראים לו טורגובאיה, הוא ציר להולכי רגל עם חנויות, בתי קפה ונגני רחוב. הוא יוצא אל כיכר המזרקות.
בערב יש כאן תנועה, ורוב בתי הקפה פתוחים גם אחרי חצות. אם נשאר כוח, מהכיכר יש עשר דקות הליכה אל הטיילת, ומשם נראים מגדלי הלהבה המוארים במיטבם.
איך לא להרוס את היום השני
גובוסטן נמצאת דרומית מערבית לבאקו, ואילו אתשגאה וינרדאג צפונית מזרחית. אלה צדדים הפוכים של העיר, ביום מצטברים כמאתיים קילומטר, ויש לחצות את המרכז פעמיים.
מכאן נובע:
שכרו רכב עם נהג ליום שלם. מוניות נפרדות לכל קטע לא יעבדו, כי ליד הרי הגעש הבוציים אין מאיפה לתפוס נסיעה חזרה.
התחבורה הציבורית אינה מכסה את המסלול. לגובוסטן יש אוטובוס, להרי הגעש אין, וקו ישיר בין גובוסטן לאבשרון לא קיים.
אם הזמן קצר, הורידו יציאה שלמה. או גובוסטן עם הרי הגעש, או אתשגאה עם ינרדאג. לעשות יציאה אחת ברוגע עדיף על להספיק את שתיהן בריצה.
טיול מאורגן חוסך את כל הלוגיסטיקה. היעדים גובוסטן ואבשרון קיימים כמעט אצל כל המפעילים, לעיתים באותו יום: סיורים מבאקו.
מה כדאי לדעת מראש
רוח. בטיילת ובפארק הגבוה נושבת רוח כמעט תמיד. מעיל רוח שימושי גם בערב של יולי.
מזומן. במרכז מקבלים כרטיסים כמעט בכל מקום. בשוק יאשיל, אצל נהגי רכבי השטח ובמסעדות הדרכים צריך מאנט. אפשר להעריך סכומים בממיר המטבעות.
קישוריות. ביום השני תצטרכו ניווט ברציפות, והנדידה יקרה. את האפשרויות של כרטיס מקומי ו-eSIM השווינו כאן.
איפה לישון. הנוח ביותר הוא בין איצ׳רי שהר לכיכר המזרקות: היום הראשון כולו ברגל, וביום השני קל יותר לצאת מהמרכז. האפשרויות מרוכזות בעמוד הזה.
נעליים. אבני ריצוף במצודה, שביל אבנים בגובוסטן, מדרגות בפארק הגבוה.
אם נשאר יום שלישי, ההמשך ההגיוני הוא שקי או גבאלה. אבל לשם נדרשת לינה, כי הנסיעה לכיוון אחד אורכת שלוש שעות ויותר.
